"תשעים ושש מלא" הוא אחד המשפטים הנפוצים בתחנות הדלק, או לפחות היה כזה לפני עידן התדלוק בשירות עצמי. כל נהג שמע את המילה אוקטן, אבל מעטים מאיתנו יודעים מה מסתתר מאחורי המונח על מנת לפשט את העניין למי מאיתנו שאינו כימאי, הבאנו כאן כמה עובדות שיבארו את המונח "אוקטן" של הדלק אותו אתם ממלאים במכוניתכם:
"אוקטן" הוא יחידת מידה המודדת את עמידותו של הבנזין בהצתה עצמית. חוסר עמידות כזאת, יפגום במהלך ההצתה של הרכב ופעילות המנוע.
בשנות ה-30 נמצא כי התערובת האפקטיבית ביותר לניצול מיטבי של הדלק, תוך מניעת שריפה עצמית שלו, היא רוב של איזו אוקטן ומיעוט של נ-הפטאן.
מכיוון שכך – מספר האוקטן נקבע על פי אחוז האיזואוקטן בדלק. את האיזואוקטן מודדים ביחס ל-נ-הפטאן, כך שבנזין 95% אוקטן – משמעו 95% איזו אוקטן ו-5% נ-הפטאן.
בעבר, היו מערבבים עופרת בבנזין על מנת להעלות את רמת האוקטן שלו; בשנות ה-70 וה-80 הבין העולם הרחב את השפעתה ההרסנית של העופרת על בריאותנו, ומסוף שנות ה-80 נאסר השימוש בעופרת כמעלה אוקטן בתוך דלקים לשימוש ציבורי.
מאחר שקשה מאד לקבוע תו תקן לאיכות הדלק, כיוון שהוא מורכב משרשרות מולקולות מורכבות ומעשרות חלקיקי חומרים שונים – האוקטן אף משמש למדידת טיב הדלק.
דלקים בעלי אוקטן גבוה יותר (כאלה המשמשים למכוניות מרוצים ואף למטוסים), הם "חזקים" יותר, אך בשל השינוי במערכת הדחיסה של המנוע בין כלי הרכב השונים – אל תנסו למלא דלק באוקטן גבוה יותר מזה שעבורו תוכנן הרכב שלכם.
למרות המספרים – תכולת האנרגיה (יחידות ג'אול, או במילים פשוטות – הפעלת כוח למטר) של דלק בעל אוקטן גבוה יותר היא נמוכה יותר, בהשוואה לדלק בעל אוקטן נמוך.
אם אתם מתדלקים בארצות הברית, שימו לב ששיטת האוקטן שם שונה ונמוכה ב-5 יחידות מזו הנהוגה בישראל ובעולם. כלומר, דלק אוקטן 98 בישראל שווה לדלק 93 בארה"ב.
כעת, אתם יודעים בדיוק מהו אוקטן ויודעים כי כל מנוע של כל כלי רכב מתוכנן ומורכב לשימוש בדלק בעל אוקטן מסוים. יחס הדחיסה של הבוכנות במנוע, אל מול יכולת העמידות של הדלק בפני ההצתה –הוא הקובע את האוקטן אותו אתם צריכים לתדלק ברכבכם.
תדלוק נעים ובטוח!